לא (סרט קולנוע)

לא
No
	כרזת הסרט
מבוסס על	המחזה "משאל העם" מאת אנטוניו סקארמטה
בימוי	פבלו לוריין
הופק בידי	דניאל מארק דרייפוס, פבלו לראין, חואן דה דיוס לראין
תסריט	פדרו פיירנו, אנטוניו סקרמטה
עריכה	אנדראה צ'יניולי
שחקנים ראשיים	גאל גארסיה ברנאל
מוזיקה	קרלוס קבסאס
צילום	סרחיו ארמסטרונג
מדינה	צ'ילה
חברת הפקה	פרטיסיפנט מדיה
חברה מפיצה	סרטי סוני
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	18 במאי 2012 (פסטיבל קאן); 9 באוגוסט 2012 (צ'ילה)
משך הקרנה	118 דק'
שפת הסרט	ספרדית
סוגה	סרט דרמה, סרט היסטורי, עיבוד קולנועי
הכנסות	$1,689,834
הכנסות באתר מוג'ו	no2013
פרסים	בחירת הקהל של פסטיבל טרומוסו הבינלאומי
	sonyclassics.com/no
	דף הסרט ב־IMDb

לא (בספרדית: No) הוא סרט קולנוע צ'יליאני בבימויו של פבלו לראין, המבוסס על מחזה בשם "משאל העם", שכתב אנטוניו סקארמטה. הסרט, שהופק ב-2012, עוסק במשאל העם שנערך בצ'ילה ב-1988, בו נשאלו האזרחים האם הם מסכימים להמשך כהונתו של אוגוסטו פינושה ל-8 שנים נוספות. גיבור הסרט, רנה סאוודרה (גאל גארסיה ברנאל) הוא פרסומאי צעיר שנשכר כדי לייעץ לקמפיין של המתנגדים לשלטונו של פינושה, קמפיין ה"לא".

הסרט היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר בטקס פרסי אוסקר ה-85, והיה הסרט הצ'יליאני הראשון שמועמד בקטגוריה זו.

עלילה

לאחר 15 שנות דיקטטורה צבאית בהנהגתו של אוגוסטו פינושה, נערך בצ'ילה משאל עם בו נשאלו האזרחים האם הם מעוניינים בהמשך כהונתו ל-8 שנים נוספות, או שבשנה שלאחר מכן ייערכו בחירות דמוקרטיות. פינושה, שבמשך שנות שלטונו דיכא באכזריות את האופוזיציה, באמצעות מאסרם, עינויים, העלמתם והוצאתם להורג של מתנגדים פוליטיים, הניח שינצח במשאל העם, וקיווה להשיג כך לגיטימציה בינלאומית לשלטונו.

בחודש שלפני משאל העם הוסרו כמה מהמגבלות הפוליטיות שהיו נהוגות מאז תפס פינושה את השלטון. כן נקבע, כי בכל ערב יוקצו 15 דקות שידור בטלוויזיה לכל צד, לשם שידור תעמולה. רנה סאוודרה, כוכב עולה בשמי הפרסום בצ'ילה, נשכר כיועץ לקמפיין של המתנגדים להמשך שלטונו של פינושה, קמפיין ה"לא".

בראשית הקמפיין, איש ממנהיגי המתנגדים לא סבר כי יש להם יכולת לנצח. חלקם סברו כי הקמפיין הוא לכל היותר הזדמנות להציג בפומבי בפעם הראשונה את עוולות משטר פינושה, והיו גם סברו כי כלל אין להציג קמפיין, כדי שלא לשמש סטטיסטים במופע של פינושה, שסופו ידוע מראש. מובילי הקמפיין תכננו בתחילה להציג את המעשים הקשים שנעשו בתקופת שלטונו של פינושה. ואולם, מרגע שסאוודרה מתחיל להיות מעורב בקמפיין, הוא מציע שיטות פרסום מסחריות, ומוביל קו לפיו על הקמפיין לשדר מסרים אופטימיים. אף שכמה מאנשי האופוזיציה הוותיקים מוחים ורואים בכך עלבון לערכים עליהם נלחמו במשך השנים, גישתו מתקבלת. הקמפיין מלווה בסיסמה "צ'ילה - האושר כבר מגיע", הלוגו כלל קשת בענן, והתשדירים כללו ג'ינגלים שמחים.

אף שאשתו לשעבר של סאוודרה היא פעילה פוליטית, ונרמז כי גם אביו היה פעיל פוליטי, הוא עצמו בעל מודעות פוליטית נמוכה. עם זאת, ככל שמועד משאל העם מתקרב, הוא מוצא עצמו מזוהה יותר ויותר עם הקמפיין אותו הוא מוביל, וכאשר מנהל משרד הפרסום בו הוא עובד, שמייעץ לקמפיין ה"כן", מציע לו שותפות במשרד בתמורה לכך שיפסיק לעבוד עם קמפיין ה"לא", הוא דוחה את הצעתו. בנוסף, בדומה לפעילים אחרים בקמפיין, הוא מתחיל לסבול ממעקבים, הטרדות ואיומים מצד השלטונות.

בעוד שקמפיין ה"לא" היה חדשני ויצירתי ונוהל בידי אנשי מקצוע דוגמת סאוודרה, קמפיין ה"כן" היה מיושן והוכן בהנחיית הדרג הפוליטי. הוא התמקד בדמותו של פינושה וניסה לעורר תחושת פחד מהידרדרות כלכלית ובתחושת הביטחון במקרה שפינושה לא יישאר נשיא. גם אנשי קמפיין ה"כן" מבינים כי הקמפיין שלהם לא מוצלח, והם מנסים לחבל בקמפיין ה"לא", באמצעות פסילת תשדירים. ואולם, אנשי ה"לא" מצליחים להפוך זאת לטובתם, כאשר הם מציגים פעולות אלה לציבור כצנזורה.

ביום משאל העם מגיעים למטה ה"לא" דיווחים סותרים אודות תוצאותיו, ואולם כאשר אנשי הצבא שהקיפו את המטה נסוגים, וקציני הצבא הבכירים מזומנים בדחיפות לארמונו של פינושה, הם מבינים שניצחו. התוצאות הרשמיות פורסמו בסופו של דבר, ולפיהן כ-56% מהבוחרים הצביעו "לא".

דמויות ושחקנים

דמות	שחקן
רנה סאוודרה	גאל גארסיה ברנאל
לואיס "לוצ'ו" גוסמאן	אלפרדו קסטרו
חוסה תומאס אורוטייה	לואיס נייקו
ורוניקה	אנטוניה סגרס
אלברטו	מרסיאל טאגלה
פרננדו	נסטור קנטיאנה
סימון	פסקל מונטרו
שר הפנים	חיימה ואדל

הפקה

בסרט שולבו גם תשדירי תעמולה אמיתיים ששודרו לקראת משאל העם ב-1988, וכן צילומי ארכיון מאותה תקופה. במהלך צילום הסרט השתמש לראין במצלמת וידאו מהסוג בו השתמשו רשתות הטלוויזיה בצ'ילה בשנות ה-80, באופן שאפשר לו לשלב בין קטעי הארכיון לצילומי הסרט, ולשוות לצילומים מראה אותנטי יותר.

ביקורות

הסרט זכה לביקורות טובות בעולם. אתר האינטרנט Rotten Tomatoes העניק לו את הציון 92%. מבקר הסרטים של המגזין האמריקני "טיים אאוט", שסיקר את פסטיבל קאן, תיאר אותו "הדבר הקרוב ביותר למאסטרפיס שראיתי עד כה בקאן". בישראל, כתב אורי קליין כי ”לא לעתים קרובות מצליח במאי ליצור סרט העוסק ברגע מכריע בתולדות מדינתו, להתייחס אליו באופן אנליטי, ללא שמץ של נוסטלגיה, ולעצב אלגוריה פוליטית שנונה ומורכבת שהרלוונטיות שלה חוצה מחסומים היסטוריים ולאומיים. "לא"... הוא אחד הסרטים הנדירים האלה... אופן הטיפול של לראין ופייראנו ברגע ההיסטורי אינטליגנטי מאוד ומניב את אחד הסרטים הפוליטיים הטובים ביותר שנראו זה שנים. גם העיבוד הרעיוני המורכב של האירוע הניצב בלב העלילה מלווה בבחירה צורנית נועזת וחכמה^[1]”.

בצ'ילה עצמה התקבל הסרט בתחושות מעורבות. כמה מהמגיבים, ובהם חנארו אריאגאדה הררה, שביים את סרטי הקמפיין המקוריים, מתחו ביקורת על כך שהסרט מפשט את ההיסטוריה, ועל כך שהוא מתמקד אך ורק בפרסום בטלוויזיה, אף שאלמנטים אחרים בקמפיין מילאו תפקיד מכריע בהצלחתו. תשובתו של לראין לביקורת הייתה כי מדובר בסרט אומנותי ולא בסרט תיעודי^[2].

פרסים

"לא" היה הסרט הצ'יליאני הראשון שהיה מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. הוא זכה בפרס הסרט הזר הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע של סאו פאולו ובפרס חביב הקהל בפסטיבל הקולנוע של סלוניקי וכן היה מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים של לונדון. לראין זכה בפרס הקונפדרציה הבינלאומית לאמנות הקולנוע בפסטיבל קאן.